מה יש לעשות לקראת אירוע מכונן?
מה אנחנו עושים כאשר אנחנו עומדים בפני אירועים מכוננים בחיינו? מה זה אירוע מכונן? ברית מילה? בר-מצווה? חתונה? נישואי הבת? חתונת כסף? לוויה? או אפילו יום הולדת לילד שרוצה סמי הכבאי יום הולדת שכל פריט בו יכלול את סמי הכבאי
יש אירועים מכוננים בתרבות נתונה ויש אירועים מכוננים בחייו הפרטיים של כל אדם, כמו ריאיון למקום עבודה נכסף, או אירוע שאדם הפיק ומרגש אותו עד מאוד וכן הלאה. ובכן, מה עושה אדם לפני אירוע מכונן כזה או אחר, שעל חשיבותו אין חולקים?
קודם כול, דואגים למראה החיצוני – החל בלבוש וכלה באביזרים, בתכשיטים, בצבע לשיער בנעליים ראויות, בגרביים נקיות וכולי'. ואם האירוע המכונן מתקיים בחוף הים? ואם הוא השתתפות בסדרה כמו 'הישרדות'? אזי יש לרדת לפרטי פרטים, יש לבצע הסרת שיער כללית, יש לטפח את עור הקרסוליים, יש לקנות בגד ים ולבנים הראויים לעיני-כול.
כמה מזוויע כאשר אדם מתכונן לאירוע חשוב, למשל נסיעה לחו"ל, כדי לבקר משפחה בקצה השני של הגלובוס, ביקור חשוב ביותר לכל הנוגעים בו, ועליו לעבור ניתוח קריטי כדי שיוכל בכלל לעלות על מטוס או להבדיל מבחינתו הליך קוסמטי הכרחי כמו של הסרת שיער או ניתוח אף – והוא לא שב כאותו אדם מהפרוצדורה שעשה. אם מת על שולחן הניתוחים או אם נכווה קשות מקרני ליזר לא מקצועיות, או שפרצופו עוות קשות. האם תביעה על רשלנות רפואית תחזיר ולו במעט את הזכות והרצון של האדם להיות חלק מהאירוע המכונן שהתכונן אליו בכל מאודו? האם אנחנו בוחרים תמיד רק את מה שבטוח עבורנו? מי קובע מהו הקו הבטוח? אמנם זו קלישאה לומר שגם כשחוצים את הרחוב אפשר להדרס, אבל היו דברים מעולם, אז מדוע אדם הסובל מעודף שיער יימנע מהליך הסרת שיער כדי להיראות במיטבו כשיפגוש את אהוביו מעבר לים? והאם רשלנות רפואית פוסחת על הרופאים? ברור שלא, על פניו, רשלנות רפואית היא תוצר של טעות אנוש, אמנם יש רשלנות רפואית הנובעת מגורם שרלטני וחסר אחריות. אך נניח שמי שבוחר לעבור הליך רפואי, יבחר הליך נורמטיבי ומוכר במחוזותיו, גם זאת לא מבטיח שלא יהיה קורבן של רשלנות רפואית.
האם נוכל לוותר על הסרת שיער כדי להימנע מתופעות לוואי כאלו ואחרות, הגם שאנו עומדים לחשוף במידת מה את גופנו? האם בגיל מסוים לא נתפשר ובגיל אחר נייחס לכך חשיבות מזערית? כמובן שהעניין קשור לאישיותו של אדם, להרגליו, למעמדו, למקומו בעולם וממה נובע מקום זה, אישה יפהפיה מחויבת לתואר זה כל חייה, לא כן? בחור בן שמונה עשרה מחויב יותר לחיצוניותו מכפי שיהיה בגיל חמישים, ואולי זו מחויבות אחרת? גם אדם שאינו נושא חן בעיננו בתחילה, אחר-כך נתרגל ונתחיל להביט בו בצורה אחרת, נבדוק אם הוא מצחיק, חכם, עקשן, ילדותי וכן הלאה, ועם זה נשארים בסוף.
יש אירועים מכוננים בתרבות נתונה ויש אירועים מכוננים בחייו הפרטיים של כל אדם, כמו ריאיון למקום עבודה נכסף, או אירוע שאדם הפיק ומרגש אותו עד מאוד וכן הלאה. ובכן, מה עושה אדם לפני אירוע מכונן כזה או אחר, שעל חשיבותו אין חולקים?
קודם כול, דואגים למראה החיצוני – החל בלבוש וכלה באביזרים, בתכשיטים, בצבע לשיער בנעליים ראויות, בגרביים נקיות וכולי'. ואם האירוע המכונן מתקיים בחוף הים? ואם הוא השתתפות בסדרה כמו 'הישרדות'? אזי יש לרדת לפרטי פרטים, יש לבצע הסרת שיער כללית, יש לטפח את עור הקרסוליים, יש לקנות בגד ים ולבנים הראויים לעיני-כול.
כמה מזוויע כאשר אדם מתכונן לאירוע חשוב, למשל נסיעה לחו"ל, כדי לבקר משפחה בקצה השני של הגלובוס, ביקור חשוב ביותר לכל הנוגעים בו, ועליו לעבור ניתוח קריטי כדי שיוכל בכלל לעלות על מטוס או להבדיל מבחינתו הליך קוסמטי הכרחי כמו של הסרת שיער או ניתוח אף – והוא לא שב כאותו אדם מהפרוצדורה שעשה. אם מת על שולחן הניתוחים או אם נכווה קשות מקרני ליזר לא מקצועיות, או שפרצופו עוות קשות. האם תביעה על רשלנות רפואית תחזיר ולו במעט את הזכות והרצון של האדם להיות חלק מהאירוע המכונן שהתכונן אליו בכל מאודו? האם אנחנו בוחרים תמיד רק את מה שבטוח עבורנו? מי קובע מהו הקו הבטוח? אמנם זו קלישאה לומר שגם כשחוצים את הרחוב אפשר להדרס, אבל היו דברים מעולם, אז מדוע אדם הסובל מעודף שיער יימנע מהליך הסרת שיער כדי להיראות במיטבו כשיפגוש את אהוביו מעבר לים? והאם רשלנות רפואית פוסחת על הרופאים? ברור שלא, על פניו, רשלנות רפואית היא תוצר של טעות אנוש, אמנם יש רשלנות רפואית הנובעת מגורם שרלטני וחסר אחריות. אך נניח שמי שבוחר לעבור הליך רפואי, יבחר הליך נורמטיבי ומוכר במחוזותיו, גם זאת לא מבטיח שלא יהיה קורבן של רשלנות רפואית.
האם נוכל לוותר על הסרת שיער כדי להימנע מתופעות לוואי כאלו ואחרות, הגם שאנו עומדים לחשוף במידת מה את גופנו? האם בגיל מסוים לא נתפשר ובגיל אחר נייחס לכך חשיבות מזערית? כמובן שהעניין קשור לאישיותו של אדם, להרגליו, למעמדו, למקומו בעולם וממה נובע מקום זה, אישה יפהפיה מחויבת לתואר זה כל חייה, לא כן? בחור בן שמונה עשרה מחויב יותר לחיצוניותו מכפי שיהיה בגיל חמישים, ואולי זו מחויבות אחרת? גם אדם שאינו נושא חן בעיננו בתחילה, אחר-כך נתרגל ונתחיל להביט בו בצורה אחרת, נבדוק אם הוא מצחיק, חכם, עקשן, ילדותי וכן הלאה, ועם זה נשארים בסוף.